החלטה בתיק עש"א 35919-11-12

1.         בפניי ערעור על פי סעיף 10 ל חוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א - 1981 (להלן: "החוק") אשר הוגש ע"י המבקש עקב הגבלת חשבונו.

הערעור הוא לגריעת 4 שיקים ממניין השיקים אשר סורבו - שניים מהם מתוך רשימת 10 השיקים שבעטיים הוגבל החשבון ושניים שסורבו לאחר הגבלת החשבון.

2.         ביום 21.1.2013, התקיים דיון בבקשה, במהלכו הבהיר המבקש כי ערעורו מתייחס בעיקרם של דברים לשני השיקים הראשונים המפורטים בבקשה, שיק מספר 5000614 על סך  100 ש"ח (להלן: "השיק הראשון") ושיק מספר 5001005 על סך 590.5 ש"ח (להלן: "השיק השני").

            מתוכם מתייחסת בקשתו בעיקר לשיק השני ע"ס 590.5 ש"ח.

3.         לטענת המבקש, הבנק סירב לפרוע את השיקים מחמת טעות והיה לו יסוד סביר להניח שהייתה חובה על הבנק לפרוע השיקים או בשל שהייתה יתרה מספקת בחשבון או מכוח הסכם שהיה לבנק איתו שכן בתקופה הרלוונטית העמיד הבנק לרשותו מסגרת אשראי של 2,000 ש"ח ולעיתים הוגדלה מסגרת האשראי על ידי הבנק בהתאם לנסיבות.

4.         המבקש טוען, כי עקב מוסר תשלומים ירוד של הגורמים מולם הוא עובד, הכספים המגיעים לו אינם מועברים במועד ויוצרים את החריגות וכי הוא עושה כל מאמץ לגייס כספים ממקורות שונים לכיסוי חריגות בחשבונו, אך לא תמיד הבנק מתחשב בכך, אולם הוא מכל מקום עוקב ובודק את מצב חשבונו מידי בוקר.

5.         המבקש טוען, כי השיק הראשון היה על סכום של 100 ש"ח בלבד והחריגה בחשבונו נבעה משיק שהפקיד בחשבונו וחזר בסימון "אכ"מ" וכי לאחר 4 ימים כיסה את החריגה.

            השיק השני, יצר חריגה ממסגרת האשראי בסך של 189 ש"ח בלבד כאשר חלק מהחריגה נבע מחיוב החשבון בגין עמלות הבנק.

6.         כאמור, טוען המבקש, כי במועד הרלוונטי שיקים אחרים אשר נמשכו מהחשבון על אף שיצרו חריגה ממסגרת האשראי, כובדו ע"י הבנק וכי מכל מקום בשיחה שניהל עם אחת מפקידות הבנק באוקטובר 2012 נאמר לו כי בגין חריגה בחשבון של עד 200 ש"ח לא מחזירים שיקים.

7.         המשיב הגיש תגובה לערעור. בתגובתו טען המשיב, כי בקשה דומה הוגשה ע"י המבקש לפני כשלוש שנים. הבקשה נדונה בפני כבוד השופט לוי, אשר קיבל הבקשה באופן חלקי והורה על גריעתו של שיק אחד בסך 120 ש"ח ממניין השיקים המסורבים לאור סכום השיק ולאור התמשכות החריגה מהמסגרת.

            לטענת המשיב, משניתן פסק דין בבקשה הראשונה, לא יכול עוד המבקש לשוב ולטעון כי היה לו יסוד סביר להניח שהבנק יכבד חריגות ממסגרת האשראי. מכל מקום, טוען המשיב כי היה על המבקש לנהל החשבון כראוי, להפקיד כספים לכיסוי שיקים שמסר מחשבונו בטרם מועד פירעונם ולוודא כי במועד הפירעון יש כיסוי מספיק בחשבון.

8.         זאת ועוד, לטענת הבנק כפי שאף עולה מנספח א' לבקשה, המבקש קיבל מאת המפקח על הבנקים הודעה אודות "הגבלה בנסיבות מחמירות" והוכרז כלקוח מוגבל בנסיבות מחמירות, ואף בשני בנקים נוספים הוגבל חשבונו.

דיון והכרעה

9.         לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות, עמדתי היא, כי אין בטענותיו של המערער ממש.

10.        טענתו של המערער, כי הניח שהבנק יכבד את השיקים אין לה על מה שתסמוך.

11.        אף אם הבנק הסכים וכיבד שיקים מעבר למסגרת האשראי המאושר מעת לעת, אין בכך כדי ללמד כי חלה על הבנק החובה לעשות כן בעתיד.

            לעניין זה יפים דברי המלומד יובל אזני:

            "העובדה שהבנק פורע מעת לעת שיקים מעבר למסגרת האשראי, אינה יכולה ליצור מציאות אובייקטיבית אפילו בתודעתו, הסובייקטיבית של הלקוח, כי הסכם האשראי שונה או כי נוצר הסכם אשראי חדש".

            (יובל אזני שיקים ללא כיסוי  כרך ב', עמוד 438 (2003) וכן ע"א (ת"א) 1427/03 אי. אנד ג'י מערכות נ' בנק לאומי (2004)).